בערב שבת קודש פרשת אמור, ל"ג בעומר תש"ם (3.5.1980), יצאה קבוצת מתפללים ממערת המכפלה בשירה וריקודים לעבר בית הדסה שבחברון. בבית הדסה שהו באותה עת נשות חברון וילדיהן, בניסיון לחדש את היישוב היהודי בתוככי חברון. בפתח בית הדסה ארבה למתפללים חולית מחבלים שתקפה מהמארב ביריות ורימונים. בהתקפה נהרגו שישה ונפצעו כשלושים. בין ההרוגים היו שלשה חברים בני אותו מחזור מישיבת ההסדר בקרית ארבע. חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן הי"ד.
חבריהם, בני המחזור, החליטו להקים את גרעין חג"י, שיציין ויזכיר את ראשי התיבות של שמות שלשת החברים, ישא את זכרם וימשיך את דרכם של הנופלים. בהמשך הדרך, עם הקמת היישוב, היה הרצון להנצחה נושא לויכוח עם ועדת השמות הממשלתית. מכיוון שאין ועדת השמות הממשלתית מנציחה שמות נופלים (אלא באישור אגף ההנצחה של משרד הביטחון), נמצאה בסופו של דבר הדרך לאישור שם היישוב בייחוסו לנביא חַגָּי…
מכיוון שבישיבה התחנכה החבורה להגשים בתחומי החינוך וההתיישבות, החלו חברי הגרעין בבדיקת אפשרות של הגשמה חינוכית באור עקיבא. אחרי בדיקה מעמיקה שינו את הכיוון והחליטו כי משימתם תהיה להקים יישוב בהר חברון אליו נקשרו בדמים. על מנת לא לזנוח את העיסוק בענייני חינוך וחברה החליטו חברי הגרעין כי ביישוב יוקם מוסד לטיפול בנוער במצוקה. אתרים רבים נבדקו למיקום היישוב: סוסיא (טרם עליית גרעין סוסיא למקום), מול תל מעון (כיום היישוב אביגיל), הר מנוח (כיום מפקדת חטיבת יהודה) ואדורה. לבסוף הוחלט על הקמת היישוב בסמוך לכביש גב ההר (כביש 60) בדרומה שלחברון, בנקודה בה ישב מאחז נח"ל שכונה במגוון שמות: נח"ל סינדס, נח"ל חכלילי וגבעת זיו.